מתוך דו”ח מיוחד שהוציא הפורום המשפטי במלאת שנה להתנתקות

עתירת הפורום המשפטי (מס’ 1661/05 הוגשה ב-17 בפברואר 2005 ע”י עו”ד יוסי פוקס ויורם שפטל)

ההיבט הביטחוני בעתירה מסתמך על התבטאויות רבות של אנשי מערכת הביטחון עוד בטרם אישור החוק בכנסת. כמו כן, לעתירה צורף תצהיר מאת האלוף במיל’ יעקב עמידרור, שהיה ראש אמ”ן. הכתוב בעתירה צופה סכנה חמורה כתוצאה מהנסיגה החד-צדדית:

יציאת כוחות צה”ל מרצועת עזה תהיה הרת אסון, טווח הקסאמים יגדל והם יאיימו גם על אשקלון ובנותיה. יציאת הכוחות מצפון השומרון תסלול את הדרך לארגוני הטרור באזור, אשר יוכלו לייצר רקטות קסאם באין מפריע ולאיים על ערי השרון והצפון… (1661/05 ס’ 112).

גם התצהיר שהגיש האלוף במיל’ יעקב עמידרור הדגיש את הסכנה שבנסיגה חד צדדית:

היציאה של צה”ל מעזה גם היא בעלת פוטנציאל של ממש להחמרת המצב הבטחוני, ולו רק משום שהעיר אשקלון תיכנס באופן מידי לתחום הרקטות במצויות בידי הפלסטינים, כבר כיום… הנסיגה החד צדדית גרועה שבעתיים, כי היא נותנת הכל בלא לקבל דבר, אפילו לא הבטחה להילחם בטרור… באופן אבסורדי התהיה הרשות הפלסטינית, תחת חוטמו של צה”ל, אחד המקומות היחידים בעולם בהם יהיו החמא”ס והג’יהאד האיסלמי מוגנים… ולזה קוראים “מציאות ביטחונית טובה יותר”. לדעתי גם נציגי החיזבאללה ואל-קעידה יפעלו בעזה באופן חופשי ומוגן… (עמ’ 3-4 לתצהיר בבג”ץ 1661/05)

• הקטנת החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית: זו היתה אחת המטרות של החוק. בהתייחס לכך שאל הפורום המשפטי:

…על איזה חיכוך מדובר? אם הכוונה לחיכוך שנובע מפעילות של צה”ל לסיכול פעולות טרור ולהגנה על שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, כמו מניעת ירי קסאמים על שדרות או החזקת כוחות על ציר פילדלפי הרי שפעולות אלו יעשו גם לאחר הנסיגה … אם מדובר על החיכוך שנוצר בעיקר במחסומים ובמעברים, כאשר פועלים פלשתינים מבקשים לצאת לעבודה מחוץ לרצועה – הרי לא ישתנה דבר – ואולי אף יגבר החיכוך, שכן בהעדר נוכחות צבאית בתוך הרצועה, יהיה צורך בבדיקות ביטחוניות חמורות וקפדניות יותר (1661/05 ס’ 131).

תשובת המדינה

המדינה הביאה מדבריו של של סגן ראש המועצה לבטחון לאומי, איתמר יער, בוועדת החוקה של הכנסת, והסבירה כי:

…צמצום ניכר של סדר הכוחות הצבאי שיידרש על מנת לשמור את הביטחון השוטף באזור זה, כאשר עיקר פעילות צה”ל תהא, לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, במעטפת של אזור רצועת עזה, ולא בתוככי הרצועה. המדובר, כאמור, בהפחתה ניכרת של סדר הכוחות הצבאי שיידרש לצורך כך (1661/05 ס’ 96).

• הקטנת החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית: הדבר יביא להפחתת הסיכון לשלומם של חיילי צה”ל ושל המתיישבים בחבל עזה ובנוסף תביא גם ל”הפחתה ניכרת במידת האחריות של מדינת ישראל לאוכלוסיה הפלסטינית ברצועת עזה, והגברת אחריותה של הרשות הפלסטינית על מהלך חייהם של הפלסטינים, תושבי האזורים המפונים, בכל תחומי החיים הרלבנטיים. זאת, במטרה להביא לאורך זמן ל”שלילת תוקפן של טענות של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריות לפלסטינים ברצועת עזה”, כאמור בהחלטת הממשלה, ותוך עידוד הרשות הפלסטינית “לממש בפועל את המוטל עליהם בתחום הלחימה בטרור [ולבצע את] הרפורמות בהתאם ‘למפת הדרכים’ של הנשיא בוש”. (1661/05 ס’ 96-97)

פסק הדין

בית המשפט בחר שלא לדון בסוגית הביטחון:

איננו יכולים , איננו חייבים ואיננו רשאים להכריע במחלוקת עמוקה זו . איננו יכולים לקבל הכרעה בשאלות שבמחלוקת, שכן התמונה שהוצגה בפנינו היא מטבעה חלקית , ואין בידינו כלים להערכתם של הטיעונים השונים… בחינתו שלבית המשפט אינה בודקת את תבונתה או את יעילותה של ההחלטה השלטונית אלא את חוקתיותה או חוקיותה .נמצא , כי איננו רשאים להחליט “מי צודק”. (פס”ד 1661/05 ס’ 100).

הסמכות העליונה בענייני שלום ובטחון, כמו גם האחריות על יחסי החוץ של המדינה נתונה בשיטת משטרנו לממשלה…על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט הנכבד לא יחליף שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו הוא, בכלל, ובענייני בטחון בפרט, ונקודת המוצא בעניינים אלה הינה חוות דעתם של הרשויות המינהליות המוסמכות” (2252/05 ס’ 101)

המציאות העגומה

כיום אנו רואים כי חששותיו של הפורום המשפטי כפי שעלו בעתירות שהוגשו- התאמתו.

סירובה של המדינה להביא עדות מומחים התומכים בטענתה למציאות בטחונית טובה יותר, סירובו של בית המשפט לקבל את עדותו של הרמטכ”ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון והסתפקותו במידע שמסרה לו המדינה ובדיונים השטחיים שנערכו בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, למעשה מנעו מהציבור מידע נחוץ וחשוב על השלכותיה של תוכנית ההתנתקות בהיבט הביטחוני.

כיום, יישובי עוטף חבל עזה נתונים להפגזות יום-יומיות, צה”ל נכנס לפעילות בשטחי חבל עזה, המלחמה בצפון גובה קורבנות יקרים, מיליון תושבים חיים במקלטים ועוד עשרות אלפים נודדים ובורחים כפליטים. התחזקות ארגוני הטרור, מדרום ומצפון, הפכה מנבואה - למציאות.

• גם לגבי החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית המצב הפוך ממה שציפתה לו הממשלה: הלוחמה ברצועת עזה עומדת בניגוד גמור להצהרת הממשלה על מציאות בטחונית טובה יותר, ולא כל שכן, על הקטנת החיכוך עם הפלסטינים.

והתוספת שלנו, תשע שנים אחרי: עברנו מלחמה בצפון, שנה לאחר ההתנתקות, ועוד שלושה מבצעים צבאיים רחבי היקף בעזה, שהאחרון שבהם עדיין נמשך.

האם שופטי בג”ץ ישנים טוב בלילה ביודעם שיכלו למלא את תפקידם טוב יותר לו רק שאלו עוד שאלות או הזמינו אנשי מקצוע לעדות?